הכרעת דין בתיק ת"פ 31079-03-10 - פסקדין

1.       בתיק זה הוגש כתב אישום אשר ייחס לנאשם עבירת תקיפה סתם לפי סעיף 379 לחוק העונשין התשל"ז - 1977 (להלן - החוק). על פי עובדות כתב האישום המתוקן, במועד האירוע, ביום  29.12.09, תקף הנאשם את אחותו שלא כדין בכך שמשך בחוזקה בידה, עיקם את אצבעה, הכה בראשה באמצעות ידו, דחף אותה והפילה (אירוע זה יקרא להלן - התקיפה הראשונה).  בהמשך, כאשר הגיעה למקום אמו של הנאשם, על מנת להרחיקו מאחותו,  הוא תקף אף אותה שלא כדין, בכך שדחף אותה והביא לנפילתה ארצה  (אירוע זה יקרא להלן - התקיפה השניה).

2.       הנאשם כפר בעובדות ולא העלה טענת אליבי או טענת זוטא.

3.       לאחר שמיעת העדויות ושקילת הראיות ולאור בחינת המצב המשפטי, הגעתי למסקנה כי יש לזכות את הנאשם.

חלק ראשון:       הפרק העובדתי

א.      גרסת הנאשם  - כללי

4.       באשר לתקיפה הראשונה טען  הנאשם כי כל שהתרחש היה ויכוח בינו לבין אחותו, בחצר ביתה, ושנגרר לדחיפה שלה אותו, כאשר הרקע לכך הינו התנגדותו לכך שהיא, ששימשה כנאמנה על קרקע השייכת לבנו, תממש רצונה למכור אותה לידי אחרים . באשר לתקיפה השניה, טען הנאשם כי אמו יצאה מהבית בעת הויכוח שלו עם אחותו, נפלה בריצתה או הפילה עצמה לקרקע בכוונת מכוון.                                                                        

ב.       עדות האחות

5.       אחותו של הנאשם העידה בחקירתה הראשית כי במועד האירועים הופיע הנאשם בביתה, עת תלתה כביסה בחוץ. הוא ביקש ממנה הלוואה, היא סירבה וביקשה ממנו להוציא אותה מחייו. אז משך אותה הנאשם, נתן לה מכה חזקה בפניה, מעל גבת העין, הכה אותה בידה וזרק אותה על האבנים.  אמה, שהיתה בתוך הבית ושמעה את צעקותיה, יצאה אל מחוץ לבית. בין הנאשם והאם הוחלפו צעקות, במהלכם דחף הנאשם את האם והיא נפלה ארצה.

6.       בחקירתה הנגדית ציינה האחות כי הנאשם "משך אותי באבנים". היא הדגישה כי הארוע היה לפני שנתיים וחצי, וכי היא לא כל כך זוכרת מה שהיה.  

ג.       עדות האם

7.       האם תארה בעדותה את שני אירועי התקיפה. באשר לתקיפת האחות, ציינה האם כי הנאשם ביקש כסף מהאחות, איים עליה ואמר לה כי יקח שיקים שלה ויעבירם לעבריינים. לדבריה, "היא קיבלה מכה בעין וברגלים, הוא סחב אותה, גרר אותה עם מכות". בחקירתה הנגדית היא ציינה כשקרה האירוע "הייתי בתוך הבית שלי, בתוך המגרש. בחצר תליתי כביסה". הנאשם הופיע תחילה בתוך הבית, שאל אותה היכן אחותו, וכשענתה כי האחות נמצאת בחוץ, הוא רץ אחריה והחל בצעקות. לדבריה, "שמעתי צעקות, הייתי בבית ויצאתי החוצה".                על המראה שניגלה לעיניה אמרה: "צעקו אחד על השני, הרים את הידיים שלו עליה לפניי".  ובהמשך - "הוא הרביץ, זרק לה את הכסף, הוא נתן לה מכות בגוף שלה, הפיל אותה ברצפה, וקיבלה מכה בעין על המצח".  

8.       לגבי תקיפתה שלה על ידי הנאשם, ציינה האם כי היא רצה לקראת הנאשם ואחותו "להפריד ולהוציא אותו ממנה. הוא נגע בי, נפלתי, החלקתי וקיבלתי מכה קטנה. נפלתי ליד הבית, על הרצפה, על היד".    בחקירתה הנגדית היא אמרה:

          "אני באתי להפריד. הוא סחב אותה ואני נפלתי וקיבלתי מכה. הוא נגע בי. אני יודעת אם נפלתי ממנו ?  אין לי כוח. אני חלשה עם סכרת ולחץ דם".

ד.       עדות האח

9.       האח לא היה עד לאירועי התקיפה נשוא כתב האישום.  על פי עדותו, באותה עת הוא היה בתוך הבית ורק כאשר שמע צעקות הוא יצא החוצה. אז הוא ראה את אמו מוטלת על הרצפה, וסייע לה לקום.  באשר לנאשם, אמר האח: "איך שבאתי, הנאשם רץ לאוטו".

ה.      הודעת הנאשם במשטרה  (ת/1)

8.       בהודעתו במשטרה מיום 5.1.10, שבוע לאחר האירועים נשוא כתב האישום, סיפר הנאשם כי הוא הגיע לבית הוריו "לסדר ענין של חוב" ועל מנת שאחותו לא תמכור שטח של בנו, אשר רשום על שמה בנאמנות. הוא אמר לאחותו כי הוא "לוקח הכל" עליו והוא "אחראי". הוא עמד קרוב אליה והיא זו שדחפה אותו. לדבריו, אמו ביקשה ממנו כי הוא לא יתקרב אליהם יותר, ומאז אכן לא התקרב לבית. לדבריו, "היא (אחותי - א.ג.) דחפה אותי ואני לפי הדחיפה שלה עזבתי את המקום". הוא הכחיש את טענת אמו כאילו הוא תקף אותה.

ה.      עדות הנאשם

9.       בעדותו הראשית ביום 25.9.11 סיפר הנאשם כי הלך לבית הוריו כדי לפגוש באחותו, לגבי מגרש של בנו בן שתים עשרה וחצי, אשר נרשם על שמה עקב העדר אפשרות לרשמו על שם הבן. עוד לפני מועד האירועים נשוא כתב האישום, כשהבין הנאשם כי אחותו רוצה למכור את הבית, הוא בא אליה "לא פעם ולא פעמיים", ובכל פעם "היו ויכוחים וצעקות, ומכות לא היה". במועד האירועים, כשהגיע לבית הוריו, עסקה אחותו בתליית כביסה. "היא באותו זמן עשתה את העיסקה, היא תפסה קריזה" וניסתה לדחוף את הנאשם.